בראשית תשס''ט
ה' שאל את אדם, “המן-העץ אשר צויתיך לבלתי אכל-ממנו אכלת?” (בראשית ג, יא) ואדם השיב, “האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה-לי מן-העץ ואכל.” (שם פסוק יב) אדם האשים את חווה (“הוא נתנה-לי") וגם האשים את ה' (“אשר נתתה") כדי להקל את אשמו ועונשו. אבל כשה' נתן את הענשים, הוא אמר לאדם, “כי שמעת לקול אשתך ותאכל מת-העץ....” (שם פסוק יז) הוא לא רק נתן לאדם את העונש השלם על אכילה מהעץ, אלא גם על הקשבה למה שמישהו אחר אמר לו לעשות, בלי לחשוב לעצמו.
B'reishit 5769ה' שאל את אדם, “המן-העץ אשר צויתיך לבלתי אכל-ממנו אכלת?” (בראשית ג, יא) ואדם השיב, “האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה-לי מן-העץ ואכל.” (שם פסוק יב) אדם האשים את חווה (“הוא נתנה-לי") וגם האשים את ה' (“אשר נתתה") כדי להקל את אשמו ועונשו. אבל כשה' נתן את הענשים, הוא אמר לאדם, “כי שמעת לקול אשתך ותאכל מת-העץ....” (שם פסוק יז) הוא לא רק נתן לאדם את העונש השלם על אכילה מהעץ, אלא גם על הקשבה למה שמישהו אחר אמר לו לעשות, בלי לחשוב לעצמו.
God asked Adam, “Did you eat from the tree that I commanded you not to eat from?” (Genesis 3:11) and Adam responded, “The woman that you gave me—she gave me from the tree and I ate.” (ibid. verse 12) Adam blamed Eve (“she gave me”) and also blamed God (“that you gave me”) in order to lessen his own guilt and his own punishment. However, when God gave out the punishments, he said to Adam, “because you listened to your wife's voice and ate from the tree....” (ibid. verse 17) He not only gave Adam the full punishment for eating from the tree, but also for listening to what someone else told him to do, without thinking for himself
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה